החלטה בתיק תא"ק 29449-03-12

בפני בקשת רשות להגן בתביעה לסילוק יד ממקרקעין.

רקע

1.                  המשיבה היא רשות מקומית והיא בעלת הזכויות בחלקה 68 ובחלקה 95 בגוש 6370 הממוקמות בדרך לוי אשכול פינת יצחק רבין בקריית אונו (להלן: "החלקה").

2.                  המבקשים 1 ו-2 הם זוג נשוי. המבקש 2 מוכר כנכה צה"ל בשיעור של 100%, החל משנת 1970. המבקשת 1 הינה נכה מלידה בשיעור של 100%, המרותקת לכסא גלגלים.

3.                  ביום 23/9/81 חתמו המבקשים 1 ו-2 עם מנהל מקרקעי ישראל על הסכם שימוש במקרקעין, בשטח של 3,000 מ"ר מתוך החלקה, (להלן: "הסכם שימוש" או "הסכם חכירה") לצורך הקמה ותפעול של חממות ומשתלות (להלן: "המשתלה").

4.                  ביום 22/11/99, נכרת בין המבקשים לבין מנהל מקרקעי ישראל הסכם שכירות המתייחס למקרקעין (להלן: "הסכם שכירות"). על פי הסכם זה הסתיימה תקופת השכירות ביום 31/8/2001 ומאז לא הוארכה.

5.                  החל מאמצע שנות ה-80, על רקע מצבו הנפשי והפיזי של המבקש 2 אשר התדרדר, הפעיל המבקש 4 את המשתלה על בסיס הסכם שנכרת בינו לבין המבקש 2, בידיעת ובהסכמת מנהל מקרקעי ישראל.

המבקשת 3 היא רעייתו של המבקש 4.

6.                  על יסוד האמור טוענת המשיבה כי המבקשים, מחזיקים בשטח של 3,486 מ"ר (להלן: "המקרקעין") בניגוד לדין ועל כן הוגשה תביעתה לסילוק ידם ופינויים מהמקרקעין, בסדר דין מקוצר.

7.                  להשלמת התמונה יצוין כי תכנית תמ"מ 281 אשר פורסמה למתן תוקף ביום 9/6/2002 (להלן: "התכנית"), קבעה כי  המקרקעין נשוא התביעה שבפניי יעברו לבעלות המשיבה בתמורה כספית, וייעודם שונה משימוש חקלאי, לשטח ציבורי פתוח והרחבת דרך לוי אשכול.

במועד אישור התכנית השתמשו המבקשים במקרקעין בידיעת המשיבה, ונקבע בתקנון התכנית כי יותר במקרקעין שימוש חורג, למשך תקופה נוספת של  10 שנים.

8.                  עוד יצוין כי לאחר פרסום התכנית, ומשום שגרמה לירידת ערך המקרקעין, הגישו המבקשים תביעה לפיצויים בהתאם לסעיף 197 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה - 1965 (להלן: "התביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה"), אשר נדחתה על ידי הועדה המקומית לתכנון ובנייה קריית אונו.

על החלטה זו הגישו המבקשים ערר לועדת ערר לפיצויים (להלן: "הועדה"). בהחלטתה מיום 5/1/13 קבעה הועדה כי לא ניתן לדון בטענות המבקשים במסגרת ערר על תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה וכי לא הוקנו לה סמכויות להענקת סעד מן הצדק. עם זאת ציינה הועדה כי יש מקום להגיע לפתרונות מוסכמים בין הצדדים.

טענות הצדדים

9.                  בבקשת הרשות להגן טוענים המבקשים כי בהתאם להמלצת משרד הביטחון וכחלק מתהליך שיקומו של המבקש 2, הוקצה להם בשנת 1981, מגרש לשם הקמת משתלה בקרית אונו,  על ידי מנהל מקרקעי ישראל.

10.              על יסוד האמור נחתם בין המבקשים 1 ו-2 לבין מנהל מקרקעי ישראל הסכם שימוש במקרקעין לתקופה של 3 שנים, עם אופציות להארכת תקופת השכירות בשלוש שנים נוספות. המבקשים הקימו את המשתלה והם מפעילים אותה מזה שנים רבות, בין בעצמם ובין באמצעות המבקש 4, בהתאם להסכם שנעשה ביניהם.

11.              בפועל הוארכה תקופת השכירות עד יום 31/8/2001, קרי לתקופה של כ-20 שנה, ועד כ-10 חודשים לפני השלמת אישור התכנית כמפורט לעיל, תוך התעלמות מוחלטת מזכויותיהם במקרקעין.

12.              המבקשים טוענים כי ניתנה להם התחייבות ממנהל מקרקעי ישראל, בהמלצת משרד הביטחון, לפיה יהוו המקרקעין מקור פרנסה ושיקום של המבקש 2 נוכח מצבו הרפואי ונוכח מצבה הרפואי של המבקשת 1, אשתו.

על כן טוענים הם גם כי הסכם החכירה עימם בוטל בניגוד לדין.